<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פי"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
אפילו שמע תינוקות אומר', באנו מהספד פלוני בן פלוני וכך ספדנים היו שם ופלוני הספידו וכך עשו לו, תנשא על פיהם. ישראל שאמר הרגתי פלוני (לא) תנשא על פיו, שאין אדם משים עצמו רשע. חמותה ובת חמותה, צרתה ויבמתה ובת בעלה, חזקתן שונאות זו את זו, אין נאמנות, דשמא יתכוונו לקלקלה.
<h2>דף קיד:</h2>
אשה שהלכה היא ובעלה למדינת [הים] ושלום בינו לבינה ושלום בעולם, ובאת ואמרה, מת בעלי, תנשא או תתיבם, חזקה שאין מקלקלה עצמה ליאסר על שניהם ולהפסיד כתובתה משניהם ולעשות בניה ממזירים בדבר העשוי [להגלות] ולא תוכל להכחיש, שיבא (ו)אם הוא חי או יודע, לפיכך תנשא. ואפילו על פי אחד שהעיד שמת ואפילו מפי עבד ושפחה וקרוב ועד מפי עד אפי' עד (אשני) [השני] אשה ושפחה ששמעו מעבד אם עד ושני בן דעת אך אם הוא שוטה וקטן אין סומכין על דבריו.
אשה שאמרה, מת בעלי במלחמה, אפילו שלום בינו לבינה, הואיל וסבורה שמת עם אנשי המלחמה סומכת ואומרת, מת, אע"פ שלא מת, ואינה נאמנת ואפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו. אמרה, מת על מטתו, נאמנת. לא הוחזקה מלחמה בעולם ובאה ואמרה, מלחמה היתה שם ומת בעלי במלחמה, לא תנשא, נשאת לא תצא. דבר בעולם ואמרה, מת בעלי אין נאמנת, שהרי סומכה ואומרת, מת אע"פ שלא מת בעבור שרוב העולם (נאמנת) [מתים]. נפלו עלינו לסטים הוא [נהרג] ואני נוצלתי, נאמנת, דאשה כלי זיינה עליה. ודוקא לסטים אבל מלחמה אין מבחינין בין אשה לאיש.
<h2>דף קטו.</h2>
עד אומר, ראיתיו מת במלחמה, במפולת, בים הגדול ומת, ואמר, קברתיו, נאמן. לא אמר, לא תנשא, ואם נשאת לא תצא. ופסק ר"א שאפילו ב[ש]ני עדים לא תנשא במלחמה אם לא אמרו קברנוהו.
<h2>דף קטו:</h2>
בא אחד ואמר, אמרו לי בית דין או אנשים, כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל, ואמר כן, והשליח לא מכירו הואיל ואנו מכירין בשמו, אשתו מותרת ואין אומרים אחר הוא ששמו כך.
<h2>דף קטז.</h2>
יען כי כל פסקי הלכות אלו מהתרת אשת איש לעלמא אבאר עתה התרתה משמועת מיתת בעלה. אשה שאמרה לבעלה, גרשתני בפני פלוני ופלוני, ובאו אותן פלוני ופלוני והכחישוה, והלכה היא ובעלה ושלום בעולם, ובאה ואמרה, מת בעלי, הואיל והוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מבעלה אין נאמנת. ואם עד אחד מעידה, אם נסת לא תצא, אך לא תנשא לכתחלה, שמא שכרה אותו.
<h2>דף קיז.</h2>
אפילו שמע תינוקות אומר', באנו מהספד פלוני בן פלוני וכך ספדנים היו שם ופלוני הספידו וכך עשו לו, תנשא על פיהם. ישראל שאמר הרגתי פלוני (לא) תנשא על פיו, שאין אדם משים עצמו רשע. חמותה ובת חמותה, צרתה ויבמתה ובת בעלה, חזקתן שונאות זו את זו, אין נאמנות, דשמא יתכוונו לקלקלה.
ומגוי מסיח לפי תומו בשעת מלחמה מעשה אירע והריבר"ף מנורהונטון השיב דלא מהימן. ומה' נשים שאין נאמנות השיב שכשירות במסיחות לפי תומן, דלא גרעי מגוי. ודווקא שלא בשעת מלחמה. השיב רבינו שמשון על אשה העומדת בבורגויי"ן ששלחו לה כתב מארץ אונייוב שמת בעלה ועדים חתומין בו, וכתב דלא שייך כאן מפיהם ולא מפי כתבם, כיון דדביבי העדות. ומ"מ לא רצה להתירה ואמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. מעשה ביהודי אחד שהלך מחוץ לעירו דרך יום אחד ונהרג ביער, והשיב ר"י, כיון שאין אפילו גוי מסיח לפי תומו מעיד שנהרג וגם אין מכירין אותו רק כליו אין מעידין עליו, אבל אמרה אשתו שהיתה עליו שומא ובכך התירה ר"י לינשא שבדקו מצאו השומא.
<h2>דף קיז:</h2>
התירוה לינשא על פי עד אחד ובא אחר ואמר, לא מת, הוי הראשון כשנים, שתקנת חכמים להאמין עד באשה כשנים, והוי דבריו של אחד במקום שניהם ותנשא. ודווקא שעד ראשון איש או היתה אשה או האשה עצמה שבאת להתיר ושנים אחרונים המכחישים הם נשים או פסולין אז תנשא. באו שנים כאחד, זה אומר, מת, וזה אומר, לא מת, אשה אומרת, מת, ואשה אומרת, לא מת, לא תנשא. נשאת תצא, אם לא שנשאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי שמת. אין אומרים תרי כמאה כי אם בעדים כשירים, אבל בפסולים הולכין אחר רוב דיעות אפילו להקל. שתי צרות אחת אומרת, מת בעלי, תינשא על פי עצמה, וצרתה אסורה. אפילו ניסת מתחלה דלא (היכר) [אפשר] לקלקל צרתה אם לא תקלקל עצמה אפילו הכי אמ', תמות נפשי עם פלשתים. זאת אומרת, מת בעלי, וצרתה אומרת, לא מת, תנשא. כשם שאין נאמנת על צרתה להתיר כך לא לאסור. זאת אומרת, מת, וזאת אומרת, נהרג, תנשאו כיון ששניהן מעידין שאינו בעולם.
<h2>דף קכ.</h2>
ראוהו הרוג או מת ופדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימין והכירוהו בכך שהוא פלוני, מעידין עליו. אחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין, שפרצופו משתנה. ואם נטל אחד מאלו אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ואפילו שומא [אין מעידין] עליו, שמא אחר הוא, אפילו תוך שלשה ימים. טבע בים והושלך ליבשה אפילו אחר כמה ימים מעידין בהכרת פניו וחוטמו, שאין משתנה במים עד אחר זמן מרובה. שהה ביבשה ונתפח, אין מעידין.
<h2>דף קכא.</h2>
כשאשה ועבד או גוי ועדי' או', מת פלוני ואני ראיתיו שמת, שאלין אותו, איך ידעת ואיך ראית שמת, דאין משיאין רק שאומר' ודאי מת ולא בספק. שאם ראוהו שנפל לים הגדול ואפילו טבע, אין מעידין עליו שמת, שמא יצא במקום אחר. נפל במים מקובצים, כבור ומערה שעומד ורואה כל סביביו, ושהה כדי שתצא נפשו ולא עלה, מעידין עליו. השליכוהו לים והשליכו מצודה אחריו, והעלו אבר ממנו שאי איפשר להחיות בלי אבר זה, מעידין. נפל לגוב אריות ונמרים אין מעידין, שאיפשר שלא יאכלוהו. נפל לבור נחשים ועקרבים, לתוך כבשן האש, ליורה רותחת מליאה יין ושמן, שנשחט רוב סימנין שאי איפשר לחיות אך ימות בקרוב, מעידין. ראוהו צלוב ועוף אוכלן דקרוהו או ירו(צו) [בו] חצים, אין מעידין. ראו העוף אוכל במקום נשמה יוצאה, כגון מוחו ולבו ובני מעיו, מעידין עליו.
עד אומר, ראיתיו מת במלחמה, במפולת, בים הגדול ומת, ואמר, קברתיו, נאמן. לא אמר, לא תנשא, ואם נשאת לא תצא. ופסק ר"א שאפילו ב[ש]ני עדים לא תנשא במלחמה אם לא אמרו קברנוהו.
עד אמר טבע במים שאין להם סוף ולא עלה אבר, לא תנשא, נשאת (נשאת) לא תצא. גוי מסיח לפי תומו שאמר, טבע בים ונשאת על פיו, לא תצא. וחכם שהורה להשיאה מנדין אותו.
שוב מעשה בשלשה ערלים ויהודי אחד שטבעו בספינה למים שאין להם סוף וראו אותם בני אדם ולא עלו אך המקום שנפלו היה עקול ועכובים שלא יכול לצאת, וא"ה אסרם הר"ר מאיר מרוטאנבורק אשתו, שלא חלקו חכמים רק בין מים שיש להם סוף ובין שאין להם, אך בשאין להם סוף לא חלקו וגזירת חכמים היא ואין להוסיף.
<h2>דף קכא:</h2>
אפילו שמע תינוקות אומר', באנו מהספד פלוני בן פלוני וכך ספדנים היו שם ופלוני הספידו וכך עשו לו, תנשא על פיהם. ישראל שאמר הרגתי פלוני (לא) תנשא על פיו, שאין אדם משים עצמו רשע. חמותה ובת חמותה, צרתה ויבמתה ובת בעלה, חזקתן שונאות זו את זו, אין נאמנות, דשמא יתכוונו לקלקלה.
ותנשא אפילו על פי פסול (למדת) [לעדות] מן התורה (או) אם מסיח לפי תומו, כגון שאמר, אוי לו לפלוני שמת, כמה היה נאה כמה טובות עשה עמי. או מסיח, כשהייתי בדרך פלוני שהיה עמנו מת ותמהתי שמת פתאום. ודברים כאלה שאין כונתם להעיד תנשא על פיהם. ואפילו מפי ישראל שאמר שמעתים מסיחים כך לפי תומם. אך אם כונתם להעיד, או סח באמתלא, כגון שאמר, עשי לי כך וכך שלא אהרגך כאשר הרגתי פלוני ועתה אומר להפחידו. או ערכאות גוים או', הרגנו פלוני, שזה להטיל אימה, אין נאמנין להשיא אשה על פיהם. ואם שמע מבית דין של ישראל, פלוני נהרג או מת, משיאין אשתו.
ומגוי מסיח לפי תומו בשעת מלחמה מעשה אירע והריבר"ף מנורהונטון השיב דלא מהימן. ומה' נשים שאין נאמנות השיב שכשירות במסיחות לפי תומן, דלא גרעי מגוי. ודווקא שלא בשעת מלחמה. השיב רבינו שמשון על אשה העומדת בבורגויי"ן ששלחו לה כתב מארץ אונייוב שמת בעלה ועדים חתומין בו, וכתב דלא שייך כאן מפיהם ולא מפי כתבם, כיון דדביבי העדות. ומ"מ לא רצה להתירה ואמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. מעשה ביהודי אחד שהלך מחוץ לעירו דרך יום אחד ונהרג ביער, והשיב ר"י, כיון שאין אפילו גוי מסיח לפי תומו מעיד שנהרג וגם אין מכירין אותו רק כליו אין מעידין עליו, אבל אמרה אשתו שהיתה עליו שומא ובכך התירה ר"י לינשא שבדקו מצאו השומא.
<h2>דף קכב.</h2>
יצאו ישראל וגוי למקום אחד, וגוי בא מסיח לפי תומו ואמר, איש שיצא עמי מכאן מת, משיאין אשתו אם אמר וקברתיו, אפילו אין הגוי מכירו. יצאו עשרה אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני נושאים כך וכך כלן מתו וקברתי(כ)ם, משיאין נשותיהם. ישראל שאמר, מת איש יהודי עמנו במקום פלוני, כך וכך צורתו וסימניו, צריך שיעיד עד שהוא פלוני ומכיר שמו ושם עירו, ואין אומדין בדעת הוא פלוני. אמר, אחד יצא מעיר פלונית ומת, מחפשין באותה העיר, אם לא יצא משם אלא הוא, תנשא אשתו. כתוב בשטר, ונודע (שום) [שזה] כתב ישראל, מת או נהרג איש פלוני בן פלוני, ומי (ששתטה) [שנשתתק] ונמצא דעתו מכוונת וכתב, מת פלוני בן פלוני, משיאין בכך.
כשבודקין אותו להכירו, בודקין אפילו לאור הלבנה ולאור הנר בלילה. ראו אחד עומד מרחוק ואומר שהוא פלוני בן פלוני ממקום פלוני ונשכו נחש ומת, ומצאוהו שנשתנה, מעידין עליו.
<h2>דף קכב:</h2>
ואם גוי התחיל להסיח לפי תומו ודרשוהו, כיצד היה, אין זה מתכוין להע[י]ד ונאמן.
אין בודקין עידי אשה בדרישה וחקירה, שמקילין משום התיר עגונות. ומשום דכל עדות מיתה הוי דבר שאיפשר ליכחש ולא יכול לישמט אם משקר, לכך מאמינים אפילו עבד ושפחה. ולא דמי לשאר עדיות, שיכול להשמט כגון זה הרג זה, פלוני לוה מפלוני, שלעולם לא יכחש כמו בעדות אשה, על כן הקילו בה.
